החלטה בתיק פ"ה 26776-11-12

1.         בהמשך להחלטתינו מיום 16.5.13, הגישה הנתבעת 3 - מדינת ישראל - משרד הפנים, כתב הגנה מטעמה.

בכתב ההגנה טוענת המדינה טענת שיהוי שכן עוד בתאריך 31.7.06, הודיעה הנתבעת 1 לתובע שבקשתו לרצף זכויות נדחתה, ועוד בתאריך 26.9.06, נשלחה תשובת משרד הפנים.

כמו כן, טוענת המדינה כי התובע לא כמת את תביעתו ולא שילם אגרה כנדרש וכי המדובר בתביעה כספית, לפחות לגבי התקופה שקדמה למועד הגשת התביעה, כמו גם התביעה בכל הקשור למענק פרישה ולתשלום חודשי הסתגלות.

לטענת המדינה, אי כימות התביעה מצדיק סילוקה על הסף.

2.         המדינה הדגישה בתגובתה כי דרישת התובע לפרישה מוקדמת כמו גם דרישתו החלופית לרצף זכויות פנסיה נדחו בהתאם להנחיות משרד הפנים עוד בטרם סיום יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין עיריית הכרמל (שהכילה את שתי הרשויות הנתבעות במאוחד).

            באשר ליציאה לקצבה החל מיום 31.7.06, טענה המדינה כי לא מתמלאות לגבי התובע הוראות סעיף 17 לחוק הגמלאות, ולכן יכול היה התובע לכל היותר להקפיא את זכויותיו הפנסיוניות בהתאם לסעיפים 17א' ו - 46(ג) לחוק הגמלאות.

            באשר להוראות סעיף 15(4) לחוק הגמלאות, טוענת המדינה כי התובע יליד 8.11.65 ולכן לפי הסעיף היה יכול להיות זכאי לקצבת פרישה בהגיעו לגיל 41, אולם לא זה היה גילו במועד סיום יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין עיריית הכרמל או מי מבין הנתבעות 1 ו - 2.

            המדינה אף הדגישה כי לא נחתם עם התובע הסכם לפרישה מוקדמת ומכל מקום גם לו היה נחתם הסכם כזה, הרי דינו בטלות לאור הוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב.

            באשר למהנדסת המועצה המקומית עוספיא, הבהירה המדינה כי במועד סיום העסקתה היתה המהנדסת בת 48 ולכן עמדה בדרישות סעיף 15(4) לחוק הגמלאות לצורך קבלת קצבת פרישה.

3.         המדינה אף הוסיפה כי התובע לא הגיש כלל בקשה ליציאה לחל"ת בטרם סיים עבודתו בעירייה, כך שהוא לא יכול להעלות בקשה זו כעת לאחר 6 שנים, בדיעבד.

            המדינה אף טוענת כי לאור העובדה שכל המשק עבר החל מחודש מרס 99 לפנסיה צוברת,  אין כל הגיון לאשר תנאים שבאופן מלאכותי יכפיפו את הרשות לשלם קצבה מוקדמת לפני המועד שנקבע בדין, במיוחד כאשר מדובר בכספי ציבור.

4.         באשר לטענות התובע שעניינן זכאותו לרצף זכויות פנסיה בין תקופת שהותו במועצה המקומית דאלית אל כרמל ועיריית הכרמל לבין תקופת שהותו בעיריית חיפה, ציינה המדינה שהתובע עבד בעיריית חיפה על בסיס הסכם אישי והוראות ההסכמים הקיבוציים לרבות חוקת העבודה, אינן חלות על התובע, כפי שאף עולה מההסכם שנחתם עימו.

            המדינה הבהירה כי בהתאם להסכם המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, הרי עובד שעובר מרשות אחת לאחרת, יכול להשאר בפנסיה תקציבית רק אם הוא עובר למסלול שבו קיים הסדר כזה, והעסקה בהסכם אישי אינה מסלול כזה.

            כאשר עבד התובע בעיריית חיפה, הפנסיה ששולמה עבורו הייתה פנסיה צוברת, כמפורט בחוזה האישי שהיה לו עם עיריית חיפה.

5.         המדינה אף הבהירה כי במועד סיום יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין עיריית עיר הכרמל, היתה לתובע האפשרות לבחור בין הקפאת זכויותיו עד להגעתו לגיל פרישת חובה לבין קבלת פיצויי פיטורים בשיעור 100%. משהתובע לא ביקש קבלת פיצויים, הוקפאו זכויותיו.

6.         לפחות לכאורה, נראה כי אכן דין תביעתו של התובע, כולה או חלקה להמחק על הסף, לאחר עיון בכתב ההגנה של המדינה. לא ברור לבית הדין מה הטעם בניהול התיק, מה גם שהתובע אכן לא כימת תביעתו ולא צרף לכתב התביעה ראיה כלשהי כי ביקש וקיבל חל"ת במועד סיום יחי עובד-מעביד בינו לבין עיריית עיר הכרמל, כך שהתובע לא היה בגיל שעשוי היה לזכותו בקצבת פרישה במועד סיום היחסים והוא לא היה זכאי להעברת הזכות לפנסיה תקציבית לעיירית חיפה, שם הוא הועסק בחוזה אישי.

התובע אף לא טען כי כיום, לאחר למעלה מ - 6 שנים, הוא מבקש לקבל פיצויי פיטורים במקום הקפאת זכויותיו.

7.         בטרם תינתן החלטתינו הסופית הננו מאפשרים לתובע להגיב (בלא יותר משלושה עמודים), על האמור בכתב ההגנה של המדינה וזאת עד לתאריך 11.9.13.

8.         למעקב בתאריך 15.9.13.